נועם כץ (עין-המפרץ) שחקן כדורעף של הפועל מטה-אשר, חוגג השבוע את יום הולדתו (31), ומודיע על פרישה ממשחק ומעבר לאימון. כץ, שמסוף העונה שעברה מילא את שני התפקידים, החליט "לתלות את הנעליים" ולעבור באופן מלא לעמדת המאמן. קבוצות נוספות התעניינו בשירותיו, אך נועם הפטריוט בחר להישאר בבית ולהתחיל את קריירת האימון שלו במטה-אשר.

כבר בגיל 16 עבר כץ לשחק בקבוצת הבוגרים כשחקן ספסל, ומהר מאוד תפס מקום בשישייה הפותחת. בגיל 22 כבר סימנו אותו כמאמן פוטנציאלי, ובגיל 26 הפך לעוזר מאמן. במהלך הקריירה נסע עד ארה"ב לשחק בקולג' (1998), וכשחזר ארצה שיחק עונה בקבוצת העמקים/זבולון ועונה אחת בקריית-אתא. לאחר מכן חזר הביתה אל מטה-אשר, שם שיחק במשך שבע העונות האחרונות.

ש: למה לפרוש בגיל צעיר, יכולת לשחק עוד כמה עונות?

נועם כץ: "יש לי עדיין מה לתרום לכדורעף הישראלי, אני עדיין מרגיש כשחקן, וגיל 31 מהווה שיא בקריירה של שחקן כדורעף. התלבטתי המון, ולבסוף קיבלתי החלטה לפרוש - כי אני לא יכול לשלב באופן רציני בין אימון למשחק. אני מעריך ביותר את כל המאמנים שאימנו אותי בקבוצה בשנים האחרונות, אבל אני חושב שהיום הקבוצה צריכה אותי, כמי שמכיר אותה, שבא מבפנים, שמתמצא באווירת הקבוצה, ההנהלה והאוהדים; שמכיר את מחלקות הנוער של המועדון. אני רוצה להשקיע את כל כולי באימון הקבוצה ובפיתוח הצעירים. זה לא מפחיד אותי, אני מאמין בעצמי וביכולתי להצעיד את מטה-אשר קדימה אל שנים טובות יותר, כדי שתוכל להתמודד מול הקבוצות העשירות מהערים".

נועם כץ אומר שכבר בגיל 22 רצה לאמן. "אימון זה באופי שלי. אני אמביציוזי ומלא אמונה ורצון להצליח. מטה-אשר צריכה רוח רעננה, מישהו שישקיע את כל כולו ואת כל מרצו למען הקבוצה, ואני כזה. אני מאמן נוער כבר הרבה שנים. אני אומנם צעיר, אבל מאמין בעצמי".

ש: מה היה הרגע הכי גדול בקריירה שלך?

"הרגע הכי מתוק ומרגש, שאקח אתי כל חיי, הוא האליפות הראשונה שבה זכיתי עם הקבוצה בשנת 1998. הייתי חייל, נתנו לי צ'אנס לשחק והצלחתי. המשחק הגדול ביותר היה הגשמת חלום של כל שחקן. היה זה המשחק על האליפות בינינו לבין מכבי תל-אביב. בסדרת "הטובה מחמש" הגענו למשחק ביתי לאחר 2:2 בסדרה. אלפיים צופים, אולם נעמן מפוצץ, קהל צבעוני וקולני מעודד בטירוף, ואנחנו מביסים את היריבה העירונית, את האימפריה שנקראת מכבי תל-אביב, 0:3. אושר גדול".